לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּ֭שְׁחֵת לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם

בְּבָרְח֥וֹ מִפְּנֵי־שָׁ֝א֗וּל בַּמְּעָרָֽה׃

2

חָנֵּ֤נִי* אֱלֹהִ֨ים ׀ חָנֵּ֗נִי

כִּ֥י בְךָ֮

חָסָ֪יָה נַ֫פְשִׁ֥י  וּבְצֵֽל־כְּנָפֶ֥יךָ אֶחְסֶ֑ה עַ֝֗ד

יַעֲבֹ֥ר הַוּֽוֹת׃

3

אֶ֭קְרָא* לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָ֝אֵ֗ל

גֹּמֵ֥ר עָלָֽי׃

4

יִשְׁלַ֤ח* מִשָּׁמַ֨יִם ׀ וְֽיוֹשִׁיעֵ֗נִי

חֵרֵ֣ף שֹׁאֲפִ֣י סֶ֑לָה

יִשְׁלַ֥ח אֱ֝לֹהִ֗ים חַסְדּ֥וֹ וַאֲמִתּֽוֹ׃

5

נַפְשִׁ֤י ׀* בְּת֥וֹךְ לְבָאִם֮

אֶשְׁכְּבָ֪ה לֹ֫הֲטִ֥ים  בְּֽנֵי־אָדָ֗ם שִׁ֭נֵּיהֶם חֲנִ֣ית וְחִצִּ֑ים וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם

חֶ֣רֶב חַדָּֽה׃

6

ר֣וּמָה* עַל־הַשָּׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים

עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ׃

7

רֶ֤שֶׁת ׀* הֵכִ֣ינוּ לִפְעָמַי֮

כָּפַ֪ף נַ֫פְשִׁ֥י  כָּר֣וּ לְפָנַ֣י שִׁיחָ֑ה

נָפְל֖וּ בְתוֹכָ֣הּ סֶֽלָה׃

8

נָ֘כ֤וֹן* לִבִּ֣י אֱ֭לֹהִים נָכ֣וֹן לִבִּ֑י אָ֝שִׁ֗ירָה

וַאֲזַמֵּֽרָה׃

9

ע֤וּרָה* כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר

אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר׃

10

אוֹדְךָ֖* בָעַמִּ֥ים ׀ אֲדֹנָ֑י אֲ֝זַמֶּרְךָ֗

בַּל־אֻמִּֽים׃

11

כִּֽי־*גָדֹ֣ל עַד־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ

וְֽעַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ׃

12

ר֣וּמָה* עַל־שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים

עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ׃

Zu dir nimmt meine Seele ihre Zuflucht

Dem Vorsänger.
«Verdirb nicht.
» Eine Denkschrift Davids;
als er vor Saul in die Höhle floh.
(057-2) Sei mir gnädig, o Gott, sei mir gnädig;
denn bei dir birgt sich meine Seele, und unter dem Schatten deiner Flügel nehme ich Zuflucht, bis das Unglück vorüber ist.